השבוע התחלנו לקרוא ספר ויקרא ספר הקורבנות. קרבן הוא מלשון להתקרב, המטרה של הקרבת הקורבן היא להתקרב לד', לחזור אליו ולמקום שהיינו בו טרם החטא.

כבר בתחילת הפרשה אנו למדים על קרבן עולה ויורד ובו מוסבר שמה שקובע זה לא גודל הקורבן (פר, כבש, יונה או מנחת סולת) אלא מידת ההשתדלות והמאמץ של המקריב להתקרב לד'.

 

על זוג שמתגרש אומרים חז"ל ש"המזבח מזיל דמעות". מכל הכלים בבית המקדש חז"ל בחרו דווקא את המזבח שמשמש להקרבת קורבנות. הם יכלו לבחור את המנורה, או את שולחן לחם הפנים או את ארון הברית עם שני הכרובים.

 

מכל אלו בחרו דווקא במזבח. כי המזבח מסמל יותר מכל את ההתקרבות. הרצון להתקרב והמאמץ הכרוך בכך. המזבח בוכה על שני בני זוג שלא הבינו שחיי הזוגיות דורשים קורבנות, ודורשים מאמץ. האהבה זה לא משהו שבא בקלות ובאופן אוטומטי ממבט ראשון. זה לפעמים יכול להתחיל מניצוץ כזה של מבט ראשון אבל כדי שהוא ימשיך ושבני הזוג ימשיכו להתקרב אחד לשני זה דורש מאמץ.

 

כל אחד מבני הזוג שרוצה להתקרב צריך להקריב קורבן משלו כדי שיוכל להתקרב. ואת הקורבן הוא צריך לעשות בשמחה כי הוא מבין שכדאי לו "לוותר" על האגו המצומצם שלו כדי להיות יחד!

 

אפשר לומר גם שהוא צריך "לוותר" על נוחות כלשהיא בחיים שתוקעת אותו באזור נוחות קטן ומצומצם, כדי לעבור למקום גדול יותר. להפסיק לחשוב רק על מה שבא לו ועל דברים קטנים ולחשוב על מה אנחנו רוצים כזוג ביחד.

 

העניין הוא לא להראות את המאמר הזה לבן או בת הזוג ולהסביר להם שהם צריכים "לוותר". זה גם לא עסקת חליפין שאחד "יוותר" על משהו תמורת שהשני "יוותר" על משהו אחר. זה לא נקרא "לוותר."

 

והאמת המונח "לוותר" הוא פשוט לא נכון. המונח הנכון הוא המשפט הבא "רציתי לעשות פסח עם ההורים שלי אבל שמעתי לאשתי, הקשבתי לצרכים שלה והבנתי עד כמה שיכולתי את הרגשות שלה ואני מבין שמה שיעשה אותה שמחה באמת זה להיות בפסח אצל ההורים שלה. מכיוון שמה שמעניין אותי באמת זה שהיא תהיה שמחה בחג אז לכן אני רוצה להיות בפסח אצל ההורים שלה".

"לוותר" אי אפשר לעשות באמת בשמחה וזאת לא תנועה נכונה שמביאה לקירבה. קרבן אמיתי בא מתוך רצון מלא וכנה מכל הלב. לרצון על מזבחי. מקום שבו יש רצון כזה יש הוא מקום שבו אהבה גדולה יכולה לבעור ממש, לצמוח ולהתפתח.

 

ואם אתם בדרך לקראת חתונה, או בשלב הדייטים זה מה שאתם רוצים! זה המקום שאתם צריכים לחפש. לא לחפש את המקום של הוויתור. שזה גם חשוב אבל זאת רק ההתחלה. אלא מה שאתם רוצים לחפש בלב שלכם זה מקום שאתם רוצים ממש! מקום שאתם נמצאים שם בשביל בן או בת הזוג. אתם רוצים להיות במקום של לתת. מקום שאתם רוצים להקריב כדי להתקרב.

 

כל הפגישות של הדייטים נועדו כדי כבר עכשיו להתחיל בתנועה הזאת של לצאת מעצמך וללכת לקראת השני. אל תחכו להתחתן כדי להתחיל במהלך הזה. אל תחכו שהצד השני 'יוותר' לכם או שיעשה את הצעד הראשון.

 

התהליך של יציאת מצרים, יציאה לחירות, מתחיל אצל אברהם אבינו כבר ב"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" הוא לא מחכה לאף אחד. החירות והעצמאות שלו לא תלויים באף אחד. לא ביכולת חיצונית מכל סוג שהוא, גיאוגרפית, מדינית או משפחתית. לא בגורל או באדם מסוים, הוא לא מחכה שמשהו יקרה לו ככה סתם הוא לוקח את האחריות ופועל במציאות.

זאת דרכו של אברהם וזאת גם דרכינו,
לשמוע לצרכים של רעיך, להבין אותם כמה שאפשר, לתת ולעשות ברצון ובלב שלם מאהבה.
זאת החירות האמיתית.

שיהיה לכם חג חירות שמח