הקדמה

לפעמים הדברים שלהלן מופנים אל בחור ולפעמים אל בחורה, אבל כמעט הכל מתאים לשניהם.

- אל תתחתן בגיל צעיר מדי. נישואי בוסר הם מתכון לסיבוכים. אך גם לא בגיל מבוגר מדי, כשהאישיות מגובשת מדי. טוב להתגבש יחד. הגילאים המיטביים: 20-25. את, אל תעשי אפוא יותר מדי ``שירותים לאומיים`` ומדרשות.

- אם עברת גיל זה ואתה מבוגר, אל תתייאש, רבים התחתנו מבוגרים וחיו באושר. לכל אחד יש זיווג משלו, אך לפעמים לוקח זמן רב עד שפוגשים אותו.

- אם לפעמים אתה מעוניין והצד השני מסרב, ולפעמים הצד השני מעוניין ואתה מסרב, זה סימן טוב, שאתה נורמלי. המשך עד ששני הצדדים יהיו מעוניינים.

- מה עדיף: שדכן, פגישה אקראית, פגישות בין פנויים-פנויות, שבתות משותפות, אינטרנט, הרצאות, היכרות באמצעות מכרים משותפים, כרטיסיות ומחשבים? כל התשובות נכונות, וכל אחד יעשה כעניינו וכנטיית לבו. אך עצה טובה: אל תפסול שום כיוון. הרבה שלוחים למקום ואינך יודע מהיכן תבוא הישועה. אגב, שידוך איננו סוג ב`, כך התחתנו יצחק אבינו ורבקה אמנו, ויצא טוב.

- אל תחכי שבן הזוג ייפול מן השמים. אין סומכים על הנס. אם את רואה בחור טוב, קחי יוזמה. כך עשתה אביגיל עם כל צניעותה וענוותנותה (קמא צב, ב).

- מציאת בן הזוג מתעכבת? אל תפני לתחבולות מסטיות, טקסים של מקובלים, הוצאת עין הרע, הקפות וחצוצרות, ושאר דברים שאין להם מקור בתורה, במשנה, בגמרא ובהלכה, אלא תמיד תפילה, תשובה וצדקה.

- גם גימטריות השאר לכיתה א`, כאשר מתחילים ללמוד חשבון.

- שדכן, הדורש הרבה כסף מראש, אל תפנו אליו. אין משלמים מראש על דבר שטרם קיבלנו ואלוי גם לא נקבל. אלא מראש משלמים סכום זעיר. אם בעזרת ד` השידוך מצליח אז אין בעיה לשלם סכם גבוה. החתונה עצמה עולה כסף רב.

- בדוק היטב אם לשדכן יש מוניטין, פן יפגיש אותך עם מישהי שכלל אינה שייכת, מה שגורם צער ותסכול, והוא יורה מן המותן בלי מחשבה רצינית, העיקר להפגיש.

- אין שום מניעה להתחתן עם בחורה מבוגרת ממך. כך סוברים התוספות שבת-קול המכריזה איזו בת מיועדת לך היוצאת ארבעים יום לפני יצירת הוולד, יכולה לזווג לך בת שכבר נולדה (סוטה ב א). אם לא תפריז בזה לא תרגיש שאשתך היא אמך.

- יש אומרים שרווקה מבוגרת זו סטיגמה שלילית, ורווק מבוגר – מוצר מבוקש. אמונות טפלות. אם כבר, אז בדיוק להפך. אך באמת כולם טובים, ולא הגיל קובע.

- כל מה שאפשר לברר לפני הפגישה הראשונה יש לברר מראש ממקורות אובייקטיביים אמינים. כידוע, אין בזה איסור לשון הרע. אין זה מן היושר להיפגש ולגלות פתאום שזה לא מה שחיפשנו. בירור ממצה חוסך הרבה עגמות נפש.

- ליקוי רפואי תורשתי חמור אינו סיבה שלא להתחתן. לכו יחד למכון הגנטי עם כל הסיפור המשפחתי, כדי לברר האם עלולה להיות פגיעה בחיים הזוגיים או בצאצאים. אין קונים חתול בשק. אך יתכן שלעומת המעלות של בן הזוג המוצע, אלו חסרונות זניחים.

- כידוע יש להתחתן עם בת תלמיד חכם. אך יש כל מיני תלמידי חכמים. יהודי ירא שמים שקובע עתים לתורה, זה סוג של תלמיד חכם. אפילו יהודי שמוסר נפשו לכלל ישראל ולארץ ישראל אף הוא סוג של תלמיד חכם. ובל נשכח שיש בת שהיא עצמה בגדר תלמיד חכם.

- המתחתן באשה יבדוק באחיה כי רוב הבנים דומים לאחי האם (בבא בתרא קי, א). כך היה פעם אך בימינו – כל אחד לעצמו.

- משפחה טובה, זה דבר נפלא. אך סוף סוף אינך מתחתן עם המשפחה אלא עם הבחורה. למשל רחל ולאה לא היו ממשפחה מי יודע מה.

- חוזרים בתשובה אינם סוג ב. כמה מעולה מעלת התשובה. ``אמש היה זה מובדל מד` אלהי ישראל והיום הוא מודבק בשכינה`` (רמב``ם, תשובה ז ז). עבירה גדולה להזכיר לבעל תשובה את מעשיו הראשונים. כנ``ל גר צדק.

- אם עשית עברות חמורות וחזרת בתשובה, אל תספר בפגישת שידוכים, הרי זה נמחק ולא קיים. אם חזרת מאהבה, העוונות הפכו לזכויות, ואין להתגאות בזכויותיו. גם אחרי החתונה אל תספר לעולם לבן הזןג, אולי הוא אינו יודע שתשובה מוחקת עוון.

- בחורה שהיתה בצבא או שהיא לומדת באוניברסיטה, ודאי אין זה חיסרון. אינך מתחתן עם הצבא או האוניברסיטה, מה שקובע זו הבחורה עצמה.

- היזהרי משוביניזם תורני האומר שיש לחפש בחור השייך בדיוק לאותו זרם שלך, תת-זרם, ותת-תת-זרם. אינך מתחתנת עם הזרם, אלא עם הבחור, תבדקי אם את יכולה לזרום אתו.

- בחורה משכילה עם מקצוע חופשי מלבד מורה, אינה יראת שמים, זו אמונה טפלה!

- חסרונות שלך שאינם חשובים ועלולים להפריע, אין צורך לספר. דוגמא: אמך יהודיה אבל אביך גוי. מה זה חשוב, העיקר להיות יהודי (יבמות מה א. ועיין קהילות יעקב שם).

- אתה מתחשב יותר מדי ביופי, גם אם אינך מודה בזה. נכון שאתה לא רוצה אחת מלאה ונמוכה. אז לא למדת עדיין ששקר החן והבל היופי, העיקר – חום אנושי. שאל גברים גרושים על חוויותיהם. כלל גדול: לא משום שהיא יפה אתה אוהב אותה, אלא מפני שאתה אוהב אותה, הריהי היפה מכולן. העיקר שתמצא חן בעיניך.

- אבל את, אל תבואי לפגישות מוזנחת. אנא נסי לטפח את עצמך בעדינות. מה נעשה, כך הם הבחורים. אין דבר. הקפידי על בגדים יפים ועל הופעה נאה.

- גם אתה, אל תבוא בלבוש מוזנח אלא בלבוש נקי ויפה.

- העדה של בן הזוג אינה חשובה. כולם יהודים אותו דבר. לדחות אדם בגלל עדתו קוראים לזה שנאת חינם.

- אם את מבוגרת, אל תהיי בררנית יתר על המידה ואל תחפשי בחור מושלם, וגם אם את צעירה נהגי כן. גם אתה, אל תחפש בחורה מושלמת. פשוט, אלה אינם קיימים. אל תחפש מלאך כי גם אם היה מלאך, לא היה מתחתן אתך כיוון שאינך מלאך. היה עניו וקבל שיש לזולת חסרונות. אדם נידון על פי רובו. זו עבודת ד` גדולה של תיקון המידות, לקבל את השני עם מגרעותיו ולא לדון אותו עד שתגיע למקומו, ולעולם לא תגיע.

- אבל אם יש לבחור חסרונות חמורים, אל תסכימי, גם אם את מבוגרת. אל תסכימי לבחור סוג ב` כי את סוג א`, אבל גם בחור עם כמה חסרונות הוא עדיין סוג א`.

- מהו חיסרון חמור? העדר לב טוב. לב טוב הוא החשוב ביותר. כך נבחרה רבקה אמנו עבור יצחק אבינו. עם לב טוב בונים חברות אחת, רעות אמת. אל תבואי עם רשימה של ציפיות. אי אפשר לדרוש מן הבחור את כל ספר מסילת ישרים, אלא שימי לב לדברים עיקריים: לב טוב ויראת שמים, יכולת לדחות סיפוקים, יכולת להכיל תסכולים בלי להשליכם על בן הזוג.

- בפגישות עצמן, אי אפשר לגלות אם יש לו לב טוב, שהרי בוודאי הוא משתדל להראות עצמו באופן מיטבי. זהו דבר שיש לבדוק עם חבריו לפנימיה או לצבא, אך אפשר גם להכיר שאין לו לב טוב. דוגמה: את אומרת שקָר לך ואת עייפה ובכל זאת הוא סוחב אותך לטיול מפרך ברחובות העיר כיוון שלא קר לו, וגם מסביר לך שלו שרוולייך היו ארוכים יותר וצנועים יותר לא היה לך קר. כמובן, יתכן גם מקרה הפוך שלבחור קר והבחורה סוחבת אותו לתוך הכפור.

- עוד דוגמה: אם הבחור השאיר אותך לבדך בתחנת אוטובוס בלילה במקום בודד, סימן שאין לו מידת החסד, אך גם סימן שהקב``ה עשה לך חסד ואת יודעת שהוא אינו מתאים.

- דוגמה נוספת: אם את צמאה והוא לא קונה לך שתיה – אין לו לב טוב. הוא גם לא ג`נטלמן. כמובן, גם את תוכלי מידי פעם לשלם. עוד דוגמה: אם בפגישה הראשונה הוא דרש ממך שאת תסעי אליו למקום רחוק – סימן שאין לו לב טוב. כמובן, אחר כך אפשר לנסוע לסירוגין.

- למדי לזהות בעל שטלתן וכעסן עם פוטנציאל של בעל מכה. אם הוא נותן לך הוראות מה לעשות, איך להתלבש, איך לבלות, מה ללמוד, בהווה ובעתיד, אין זה מבשר טובות. אם הוא זועם במקרה שאיחרת או שינית תוכנית, אין זה מבשר טוב. עשי זאת בכוונה כמה פעמים לראות איך הוא מגיב. כמובן, יש גם נשים שתלטניות.

- אם הוא מלמד אותך שאשה כשרה עושה רצון בעלה, תבדקי שמא הוא רוצה אשה כנועה וזו לו את.

- אם הבחור חסר רגישות אל תפסלי אותו על הסף. שאלי אותו למה. אולי הוא בחור רגיש אך חסר מודעות לעולמה של בחורה, וכאשר ילמד יהיה רגיש מאד.

- בחור, היזהר, בחורה היא יצור רגיש. אף את, בחורה, היזהרי, בחור הוא יצור רגיש, גם אם אינו נראה כן. יחד עם זאת אל תצפי למצוא אצל הבחור מה שיש אצלך. אין לו אותה יכולת גבוהה להתבונן פנימה, להיות בעל מודעות עצמית ולתקשר באופן מילולי. אך אין זאת אומרת שהוא שטחי ואטום, יתכן שיש לו חיים פנימיים, בעלי עומק ועוצמה.

- את, אל תחפשי דווקא בחור יותר ירא שמים ממך, יותר חכם ממך, עם תואר גבוה יותר ממך. גם לו מותר לחסות בצלך.

- תכונות מנוגדות אצלכם אינן מפריעות, כגון שקט-פעלתן, מיסטי-ריאלי, שכלתני-רגשי, זורם-מאופק. אל תסגרו אפשרויות.

- אם הבחור עורך לך בחינה על ידיעותייך בהלכה ורמת קפדנותך במצוות ולסוף שואל אותך איך ייראה שולחן שבת שלך, השיבי לו: בלעדיך…

- אל תחקור את הבחורה. אין זו בחינה. אין זה שב``כ. התעניין בה בכנות.

- אל תדבר כל הזמן על עצמך ועל תרומותיך למין האנושי. ספר בכנות מה מעניין אותך.

- אל תיתן שיעור תורה לבחורה, אולי אין זה מעניין אותה.

- אל תדבר בטלפון נייד באמצע הפגישה. זה ממש לא מנומס.

- אם הבחור מציע לך בתור חלק מן ההיכרות לטבול במקווה וכו` ומביאה לכך אסמכתאות הלכתיות כביכול, תזרקי אותו הלאה. הכל שקר. הוא סתם מגעיל, והזהירי מפניו את חברותייך ואת השדכן.

- אל תחפשו דווקא התאהבות דרמטית וריגוש עצום, זה לא סרט דמיוני אלא חיים ממשיים.

- אל תאריכו יתר על המידה את זמן הפגישה. אין זה בריא וצנוע. וגם אל תקצרו יתר על המידה כי אז לא מספיקים להתקשר. נאמר – בין שלושת רבעי שעה לשעה וחצי, בערך.

- אל תדבר כל הזמן, ואל תקשיב כל הזמן. צריך דינמיקה. כך נוצר קשר.

- נישואים אינם קניית מוצר מן המוכן שיש לבדוק את טיבו. זהו מוצר שצריך לבשל, כלומר להשקיע ביצירת קשר. אינך צריך את הבחורה הכי טובה בעולם, אלא הכי טובה עבורך. ראה אם נוצר קשר ביניכם. על פי רוב זה לוקח זמן, נאמר שתיים-שלוש פגישות. לכן אל תמהר לשלול, גם אם מחכות לך עוד הצעות טובות. הרבה פעמים אין התלהבות בפגישה הראשונה וגם לא נוצר קשר, אלא לאחר מכן. קח גם בחשבון שהבחורה עשויה להיות נבוכה, לחוצה ונרגשת בפעם הראשונה ואינה מופיעה במיטבה.

- אל תטפחי תקוות שהבחור ישתנה במהלך הנישואים. את מתחתנת אתו כמו שהוא עכשיו. בדרך כלל האנשים אינם משתנים. חייבים לעשות תשובה ולהתעלות, אך אין סומכים על הנס. בדקי אם את שלמה עם מה שהוא עכשיו.

- את חוששת. אמנם ההצעה לא נראית לך כלל, אך את מפחדת לנתק כי אולי זה הזיווג שלך משמים? אין לחשוש. איננו יודעים סתרי נשמות ואיננו מפלסים דרכנו על פי נסתרות, וכאשר אנו מתנהגים בשכל ובדעת על פי תורה, זה ממילא מכוון לסודות של מעלה. לכן אם הבחור הזה אינו מתאים, ברור שאין זה זיווג מן השמים.

- אם אינכם מצליחים להחליט כן או לא, אל תמשכו זמן רב מדי, אלא התייעצו עם חברים, עם קרובים, עם הורים, עם רבנים. אם כל אלה אינם מועילים פנו ליועץ נישואים שיסייע לכם להחליט .

- אם את מתלבטת ללא מרפא, לא מצליחה להסכים בשום אופן וגם מפחדת להפסיד אותו או שהבחור מתלבט ולא מרפה מותר לך לפגוש בה בעת בחור נוסף, רק אל תספרי לראשון כדי לא לגרום לו צער. כמובן, זה נכון בכיוון השני. וכמובן, אין להיפגש סתם עם שניים בבת אחת. אין זה מוסרי. אבל אם תקועים, אפשר.

- לא הוריך יחליטו עבורך. כמובן אל תאמר להם זאת, זוהי חוצפה, אלא נהג בהכנעה. כך נפסק בשולחן ערוך (יו``ד סימן ר``מ) שבענייני נישואין לא שייך כיבוד אב ואם. שמיעת דעתם זה עניין אחר.

- אם מצאת בחורה טובה עבורך, אל תחפש טובה יותר כי אין לדבר סוף. זה טוב מאוד, זה מעולה.

- אם אתה מחליט שלא, אנא הודע לבחורה בצורה מכובדת באותו יום או למחרת וגם אם זו עבורך חוויה לא נעימה, אל תשאיר אותה תלויה על בלימה. אם יש דרך לומר משהו לבחורה על הפגישה שלכם שתוכל ללמוד מזה לעתיד, עשית דבר גדול, כמובן, בעדינות בלי לפגוע.

- כמו כן, אל תשכח לדווח למשדך אם היתה החלטה חיובית או שלילית או שהעניין מתקדם, כדי שגם הוא לא יישאר תלוי על בלימה.

- אל תספר שום דבר לחבריך מהפגישה וממה ששמעת מן הבחורה. הכל בגדר סוד. סיפור על כך הוא לשון הרע חמור. גם לאשתך בעתיד אל תספר מאומה.

- אם השידוך עלה יפה והתחתנתם, תודו לד`. כיצד? דאגו שניכם במסירות נפש לשדך שני זוגות.

השחתת הכסף בחתונות יקרות היא בושה וחרפה. ודאי צריך לשמוח, ``שמח תשמח רעים אהובים``, אבל אין להגזים. אין צורך באולמות מפוארים כל כך, במזון יקר כל כך אשר חלק עצום ממנו נזרק לאשפה. על הפסוק ``ונתן לי לחם לאכול`` (בראשית כח כ) שאלו: ודאי לאכול?! ותירצו: ולא לחם לזרוק. מזמינים אורחים רבים מדי! אין צורך בתזמורת יקרה כל כך. בחתונה שלי לא היתה תזמורת כלל ולא הרגשתי מחסור בשמחה, רקדנו, שרנו ושמחנו. התזמורת מרעישה כל כך שאי אפשר לדבר עם חבר ומיותר לשיר. גם צלמים ודאי צריך, אבל לא מן היקרנים.

לוקסוס היא מידה רעה. כותב הרמב``ם: פזרן הוא אדם שמבזבז כסף במקום שלא צריך (עיין הלכות דעות פ``א). גם הקיצוניות ההפוכה, קמצן, אינה טובה (שם). יש לילך בדרך האמצע ולהבחין בין חיוני לבין לא-חיוני. המוציא כסף על לא-חיוני הוא פזרן, והנמנע מלהוציא כסף על חיוני הוא קמצן. יש להבחין בין עיקר לבין טפל.

קל וחומר שאין לבזבז כסף רב כל כך על מסיבות בר-מצווה ובת-מצווה מפוארות. האם זה חינוך של הילד?! כך מכניסים אותו למצוות?! לבזבוז כסף על אוכל ואולמות! בעבר ב`בר-מצווה` שתו משקה, אכלו חתיכת עוגה ודי היה בכך. תן לכל ילד משתתף פחית מיץ, כמה ופלים ודי. העיקר שהילדים ירקדו וישירו, ישמחו ויאמרו דברי תורה. אני תמה למה נוער אינו מורד. למה נוער בני-עקיבא אינו מורד ומכריז: לא נסכים לבזבז כספים על הבלים. כולם צריכים למרוד יחד. אם כולם מבזבזים ואחד אינו רוצה הוא מרגיש לחץ חברתי כבד.

זו עוד צרה של החתונות ושאר האירועים המפוארים . אדם א` מבזבז כסף ואדם ב` שהוא עני, נכנע ללחץ חברתי ונכנס לחובות עצומים במקום לקנות דברים חיוניים לדירת הזוג הצעיר. הצרה השלישית: לחץ המתנות. אדם מרגיש עצמו מחויב להביא מתנה כערך המנה שאכל. לכן זוג שמוזמן לחתונה יצטרך להביא מתנה בסך מאתיים שקל. מי יכול לעמוד ברמת חתונות תכופות?

זהו מצב נורא! חז``ל אומרים שארבעה, אין הדעת סובלתן ואחד מהם: דל גאה (פסחים קיג ב). אדם חסר הכנסות שחי לו כאילו הוא עשיר.

שמא תאמרו: למה אין הרבנים קוראים לצמצם הוצאות? – הם קוראים וקוראים, בדור הזה ובדורות הקודמים, רבנים ציונים ורבנים חרדים, ועד-ארבע-ארצות, ועדי רבני ליטא ופולין, תקנות רבי יחזקאל לנדאו, ועוד (כמובא באריכות בספר `אל תתראו` לרב שלום פרידמן, סימן ד –יח). הם תיקנו להגביל את מספר האורחים, כולל קרובי המשפחה מוגדרים באמות מידה מדויקות, וכן לצמצם את המנות וגם את פאר הבגדים. גם בזה יש שחיתות. בוודאי צריך שמלת כלה יפה, אך אפילו השכרתה בלבד עולה הון עתק.

באותן תקנות, ההיתר לחרוג ממספר האורחים הקבוע, מותנה במתן צדקה בסכום פרופורציונלי, לא לכבוד החתונה בלבד אלא לאורך כל השנה. לא ייאמן! ליתומים ולאלמנות אין לך כסף ולאורחים ומנות יש לך כסף?! אם יש לך כסף מיותר תן אותו לרעבים. בעלות מנה אחת אפשר לפרנס משפחה גדולה ענייה למשך יום או יותר.

ב``ה, במדינת ישראל אין אנשים רעבים ללחם ממש כמו שיש על פני כדור הארץ. בארץ ישראל 12% מן האוכלוסיה אינם אוכלים מזון ראוי מבחינה רפואית. הם ``חסרי ביטחון תזונתי``. מה שמתחלק לשני סוגים: א. לפעמים אין מה לאכול, אז מדלגים על ארוחה. ב. יש מה לאכול, אך חסרים מרכיבים חיוניים. אי אפשר להסתפק בלחם, אורז ואטריות כדי להשתיק את הרעב, מבחינה בריאותית, יש צורך בויטמינים ומינרלים, חלבונים וכן הלאה.

מתוך אותם 12%, 8% מוגדרים כ``חוסר ביטחון תזונתי מתון``, פירוש שההורים חוסכים מעצמם מזון כדי לתת לילדיהם, ויש 4% של ``חוסר בטחון תזונתי חמור`` כאשר הילדים בעצמם נפגעים.

לאנשים רבים לא נעים לשמוע כל זאת. השבעים לא אוהבים לשמוע שיש רעבים. אבל יש! על פני כדור הארץ יש די משאבי מזון לכולם, אך הם אינם מחולקים בצורה צודקת בין האנשים.

נכון שכספו של אדם הוא שלו ורשאי הוא להשתמש בו כאוות נפשו. ``חייך קודמים לחיי חברך`` (בבא מציעא סב א). קודם ידאג לעצמו ואחר כך לרעיו. אבל, אמר החפץ חיים: ``חייך קודמים לחיי חברך, אבל אינם קודמים למותרות חברך`` (ספר אהבת חסד).

הדבר כבר מצוין בגמרא. אם יש מחסור במים, אנשי העיר שבו נמצא המעיין קודמים לאנשי עיר אחרת. אבל אין כביסתם קודמת לשתייתם של העיירה הסמוכה – אלא אם כן יש בכביסה צורך בריאותי חמור.

כך אי אפשר לבזבז כסף בחתונה, בר-מצווה או בת-מצווה, פדיון הבן או ברית מילה, כאשר לזולת חסר החיוני. יש ילדים שאוכלים פרי אחד או ביצה אחת פעם בשבוע.

את הכסף המיותר תן לעניים. הזוג המאושר אינו זקוק לכל הפאר. בתי התחתנה והדפיסה על ההזמנות ``כיבוד קל יוגש לאורחים``. בהתחלה תכננו חברותיה להכין את המזון בעצמן כדי לחסוך את העלויות, אך ויתרו בגלל ריבוי אורחים הבאים מקצות הארץ וזקוקים לארוחה מסודרת, אך די בכיבוד קל. סוף סוף אין באים לחתונה כדי לאכול. אפשר לאכול בבית, ואת הכסף לתת לעניים.

כידוע, המצב הכלכלי של השכבות החלשות במדינה נעשה קשה. הוחלט לצמצם את כספי ההעברה, ולא לחלק עזרה לכל כך הרבה אנשים. יתר על כן, אמות המידה הממשלתיות אינן יכולות להיות מדויקות כל כך וכספים רבים מגיעים לאנשים שאינם זכאים להם. יש משפחה חד-הורית במצוקה ויש משפחה חד-הורית פיקטיבית. לכן זה נופל על הקהילה המסוגלת להבחין בין עניי אמת לבין רמאים.

שני שליש מן הכסף שתכננת להוציא לחתונה, הפנה לצדקה ושליש לחתונה. איך נשמח חתן וכלה? לא עם מזון שאחרים אוכלים! אלא בשירה ובריקודים, בשמחה ובתורה. ובאשר לחגיגות בר-מצווה ובת-מצווה יש לנוער למרוד.

את הכסף לעניים ניקח מן המותרות, מעלוקת הלוקסוס. אמרו בעלי המוסר: אתה גזבר, כספך אינו רק שלך, אלא מיועד לחלוקה. אם כך תנהג, ריבונו של עולם יביא לך עוד כסף, בראותו שהנך מרחם על האומללים והולך בדרכי ד` שהוא טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו.